1 (2:5) ואשׂא עיני וארא והנה־אישׁ ובידו חבל מדה׃
2 (2:6) ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את־ירושׁלם לראות כמה־רחבה וכמה ארכה׃
3 (2:7) והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו׃
4 (2:8) ויאמר אלו רץ דבר אל־הנער הלז לאמר פרזות תשׁב ירושׁלם מרב אדם ובהמה בתוכה׃
5 (2:9) ואני אהיה־לה נאם־יהוה חומת אשׁ סביב ולכבוד אהיה בתוכה׃
6 (2:10) הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם־יהוה כי כארבע רוחות השׁמים פרשׂתי אתכם נאם־יהוה׃
7 (2:11) הוי ציון המלטי יושׁבת בת־בבל׃
8 (2:12) כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שׁלחני אל־הגוים השׁללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו׃
9 (2:13) כי הנני מניף את־ידי עליהם והיו שׁלל לעבדיהם וידעתם כי־יהוה צבאות שׁלחני׃
10 (2:14) רני ושׂמחי בת־ציון כי הנני־בא ושׁכנתי בתוכך נאם־יהוה׃
11 (2:15) ונלוו גוים רבים אל־יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושׁכנתי בתוכך וידעת כי־יהוה צבאות שׁלחני אליך׃
12 (2:16) ונחל יהוה את־יהודה חלקו על אדמת הקדשׁ ובחר עוד בירושׁלם׃
13 (2:17) הס כל־בשׂר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשׁו׃