1 (21:2) ויבא דוד נבה אל־אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואישׁ אין אתך׃
2 (21:3) ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי אישׁ אל־ידע מאומה את־הדבר אשׁר־אנכי שׁלחך ואשׁר צויתך ואת־הנערים יודעתי אל־מקום פלני אלמוני׃
3 (21:4) ועתה מה־ישׁ תחת־ידך חמשׁה־לחם תנה בידי או הנמצא׃
4 (21:5) ויען הכהן את־דוד ויאמר אין־לחם חל אל־תחת ידי כי־אם־לחם קדשׁ ישׁ אם־נשׁמרו הנערים אך מאשׁה׃
5 (21:6) ויען דוד את־הכהן ויאמר לו כי אם־אשׁה עצרה־לנו כתמול שׁלשׁם בצאתי ויהיו כלי־הנערים קדשׁ והוא דרך חל ואף כי היום יקדשׁ בכלי׃
6 (21:7) ויתן־לו הכהן קדשׁ כי לא־היה שׁם לחם כי־אם־לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה לשׂום לחם חם ביום הלקחו׃
7 (21:8) ושׁם אישׁ מעבדי שׁאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושׁמו דאג האדמי אביר הרעים אשׁר לשׁאול׃
8 (21:9) ויאמר דוד לאחימלך ואין ישׁ־פה תחת־ידך חנית או־חרב כי גם־חרבי וגם־כלי לא־לקחתי בידי כי־היה דבר־המלך נחוץ׃
9 (21:10) ויאמר הכהן חרב גלית הפלשׁתי אשׁר־הכית בעמק האלה הנה־היא לוטה בשׂמלה אחרי האפוד אם־אתה תקח־לך קח כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי׃
10 (21:11) ויקם דוד ויברח ביום־ההוא מפני שׁאול ויבא אל־אכישׁ מלך גת׃
11 (21:12) ויאמרו עבדי אכישׁ אליו הלוא־זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שׁאול באלפו ודוד ברבבתו׃
12 (21:13) וישׂם דוד את־הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכישׁ מלך־גת׃
13 (21:14) וישׁנו את־טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו על־דלתות השׁער ויורד רירו אל־זקנו׃
14 (21:15) ויאמר אכישׁ אל־עבדיו הנה תראו אישׁ משׁתגע למה תביאו אתו אלי׃
15 (21:16) חסר משׁגעים אני כי־הבאתם את־זה להשׁתגע עלי הזה יבוא אל־ביתי׃